דברים, פרק י׳, פסוק ב׳

פרשת עקב

Deuteronomy 10:2Sefaria

וְאֶכְתֹּב֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֣ר שִׁבַּ֑רְתָּ וְשַׂמְתָּ֖ם בָּאָרֽוֹן׃

לאחר משבר חטא העגל ושבירת הלוחות, מתחדשת הברית בין ה׳ לישראל באמצעות לוחות שניים, הנושאים עמם לקחים לדורות על חטא, כפרה ויחס לתורה.

ניגוד בולט קיים בין שני זוגות הלוחות: בעוד שהראשונים היו מעשה ידי ה׳ לחלוטין, הלוחות השניים נחצבו בידי אדם, אך ה׳ הוא שכתב עליהם [ביאור שטיינזלץ]. הפסוק מדגיש כי ה׳ יכתוב אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ – התוכן נותר זהה לחלוטין לזה שעל הלוחות הראשונים. מכאן נלמד שה׳ אינו משנה את התורה בעקבות חטאי האדם, אלא על האדם לשוב אל התורה המקורית [רש"ר הירש]. יתרה מזאת, מילים אלו טומנות בחובן את התורה כולה, ואפילו חידושים שעתיד תלמיד חכם לחדש נכללו כבר באותו כתב מקורי [העמק דבר].

התייחסות ה׳ למילים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ מעוררת דיון בשאלת יחסו של ה׳ למעשהו של משה. הגישה המרכזית בדברי חז"ל היא שה׳ הסכים בדיעבד למעשה שבירת הלוחות ושיבח את משה על כך באומרו "יישר כוחך ששיברת". מנגד, קיימת דעה ולפיה משה נצטווה על ידי ה׳ מראש לשבור אותם [תורה תמימה].

הציווי וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן מוסבר במספר רבדים. במישור המעשי, גניזת הלוחות בארון נועדה להרחיקם מידיו של משה, כדי שלא יהיו זמינים לשבירה נוספת במקרה של כעס עתידי. אף שה׳ הסכים לשבירה הראשונה, הוא לא חפץ שהדבר יישנה [בכור שור, חזקוני, פענח רזא].

במישור ההיסטורי והרוחני, הפרשנים מסכימים כי לא רק הלוחות השלמים הונחו בארון, אלא גם שברי הלוחות הראשונים [מלבי"ם]. גישה רווחת מבחינה בין שני ארונות שונים שהיו קיימים: ארון העץ שעשה משה, המוזכר בפסוק זה, יועד להכיל את שברי הלוחות ואותו היו ישראל מוציאים עמם למלחמות. לעומתו, ארון הזהב שעשה בצלאל מאוחר יותר, הכיל את הלוחות השלמים ונועד למנוחת עולמים במשכן [רא"ש, דעת זקנים].

הימצאותם של שברי הלוחות בארון נושאת עמה מסרים עמוקים. ראשית, היא מהווה תזכורת נצחית לחטא ולכך שקיומו של עם ישראל תלוי בכפרה ובשיבה מתמדת אל התורה [רש"ר הירש]. שנית, נלמד מכך מוסר השכל חברתי, ולפיו יש לנהוג כבוד בתלמיד חכם ששכח את תלמודו בגלל נסיבות שאינן תלויות בו, ממש כשם ששברי הלוחות זוכים לשכון בארון הקודש [תורה תמימה]. לבסוף, לקיחת השברים למלחמה נועדה להזכיר ללוחמים כיצד הלוחות הראשונים הפכו לאבן דוממת וחסרת ערך לאחר שהקדושה פרחה מהם בעת החטא. מסר זה נועד לעורר את העם לא להסתפק בזכויות עבר או בקדושה קיימת, אלא להילחם ולפעול בהתמדה למימוש הפוטנציאל הרוחני שלהם ושל ארץ ישראל [חומש קה"ת].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק א׳
פסוק ג׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.