אהבתו של ה' לעם ישראל אינה מבוססת רק על זכות אבות היסטורית, אלא היא קשר חי ומתמשך המעניק משמעות לכל דור ודור. הקשר המיוחד והאהבה הזו הם הסיבה המרכזית לכך שה' בחר להעניק לעם ישראל את מצוותיו, מתוך מטרה להיטיב להם [בכור שור, ביאור שטיינזלץ].
המונח חָשַׁק מצביע על אהבה עמוקה ורצון פנימי, ולא על בחירה שנעשתה מתוך אילוץ או צורך טכני. ה' מצא קורת רוח מיוחדת באבות האומה, משום שהם השכילו לשלב בין עשייה מעשית בעולם הזה לבין אהבת ה', מעלה שבה הם עולים אפילו על המלאכים, שדבקים בה' אך אינם מסוגלים לעבודה מעשית [העמק דבר]. בזכות אבות אלו, ה' רומם את טבעם כדי להביאם אל השלמות האנושית הגבוהה ביותר – אדם הדומה לבוראו ככל האפשר [ספורנו].
אף שהרעיון לקחת אומה מיוחדת לחלקו של ה' עלה כבר בבריאת העולם, הוא יצא אל הפועל רק כאשר באו האבות [העמק דבר]. המילה בָּכֶם מופיעה בפסוק כדי למקד ולהמחיש את הבחירה הזו. ראשית, היא מבהירה שההבטחה לזרע האבות מתקיימת דווקא בעם ישראל, ומוציאה מכלל זה את צאצאיהם האחרים של אברהם ויצחק, כישמעאל ועשיו [הטור הארוך, ביאור יש"ר, אור החיים]. שנית, המילה מדגישה שהבחירה אינה רק רעיון מופשט לעתיד, אלא מציאות חיה ונוכחת – העם שעמד שם ראה וחווה בעצמו כיצד הוא אהוב ורצוי לפני ה', ככלה האהובה בדיוק כפי שהיא [רש"י, אבן עזרא, חזקוני, ברכת אשר]. מתוך כך עולה מסר מעודד: מעצם היותם נבחרים, אפילו עבודתו של האדם הפשוט והשפל ביותר בישראל יקרה ואהובה לפני ה', גם אם הוא מרגיש בעצמו שאינו ראוי למעלה כזו [העמק דבר].
באשר למילים כַּיּוֹם הַזֶּה, הפרשנים מציגים שני כיוונים משלימים או מנוגדים. יש המפרשים זאת כהבטחה נצחית: כשם שהבחירה קיימת היום, כך היא תתקיים בכל זרעם לעולם ולנצח ללא שינוי [רמב"ן, הטור הארוך]. מנגד, יש המפרשים שהבחירה והחשק הגלוי מותנים במצבם הרוחני. ה' בחר בהם משום שבאותו יום הם היו שלמים, כשרים ודבוקים בו. לפי גישה זו, הפסוק רומז שאם חלילה ירשיעו ויעזבו את דרך ה', הם עלולים לאבד את מעלתם ואת ביטויי האהבה הגלויים, כפי שאכן אירע בשלבים שונים בהיסטוריה [אור החיים, דברי דוד].