יצא לכם פעם לחשוב איך מתנהגים כשנפרדים ממלך גדול? האם הייתם מפנים אליו את הגב כשאתם הולכים? כשמשה רבנו יורד מהר סיני עם הלוחות השניים, זהו רגע מאוד מיוחד. הלוחות האלה הם הסימן לכך שה' סלח לבני ישראל, והקשר האוהב ביניהם חזר להיות חזק כמו בהתחלה. כעת משה צריך לרדת למטה אל העם, והוא מתאר זאת במילה וָאֵפֶן. משה לא סתם הסתובב והפנה את הגב להר סיני. מתוך כבוד עצום לנוכחות של ה', משה ירד את כל הדרך כשהוא צועד לאחור, צעד אחר צעד, כדי שהפנים שלו תמיד יהיו מופנות אל ההר. מיד כשהוא יורד, משה מכין ארון מעץ ומניח בתוכו את הלוחות. על המילים וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' מסבירים לנו שהלוחות נשארו בתוך ארון העץ הפשוט הזה במשך תקופה ארוכה. הם חיכו שם בבטחה ובכבוד, בדיוק כפי שציווה ה', עד שבני ישראל הקימו את המשכן המפואר והעבירו אותם לשם.
דברים, פרק י׳, פסוק ה׳
פרשת עקב
וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וָֽאָשִׂם֙ אֶת־הַלֻּחֹ֔ת בָּאָר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.