דברים, פרק י׳, פסוק י״ג

האהבה והיראה כלפי ה' באות לידי ביטוי מעשי באמצעות הדרישה לִשְׁמֹר אֶת־מִצְוֺת יְהֹוָה, שהן המטלות החיוביות שעלינו לבצע, וְאֶת־חֻקֹּתָיו, שהם הגבולות המוסריים וההלכות הפסוקות המונחות בפשטות לפני כל אדם. המילה לִשְׁמֹר מתייחסת גם להימנעות מעבירה, ומלמדת שבעבודת ה' אדם זוכה לשכר מלא גם על ישיבה באפס מעשה והימנעות מחטא, ולא רק על עשייה אקטיבית. קיום הציוויים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אינו נועד לשרת צורך אלוהי כלשהו, אלא הוא אך ורק לְטוֹב לָךְ. ה' אינו מפיק תועלת אישית ממעשי האדם, אלא דורש אותם אך ורק כדי להיטיב עמו ולזכות אותו בשכר.