יצא לכם פעם לחשוב מי אחראי לדאוג שהדרכים שלנו יהיו בטוחות? התורה מלמדת אותנו שלכל החברה יש אחריות גדולה לשמור על חיי אדם. לפעמים, אדם עלול לגרום לאסון ולפגוע במישהו אחר לגמרי בטעות, בלי שום כוונה רעה. אדם כזה נקרא דָּם נָקִי, כי המעשה שלו נעשה בשוגג והוא נחשב חף מפשע שלא מגיע לו עונש חמור. גם המילה יִשָּׁפֵךְ נבחרה כאן במיוחד כי היא מתארת פעולה שקורית בטעות, ממש כמו כוס מים שנשפכת בלי כוונה.
כדי להגן על אותו אדם מפני מישהו שאולי כועס עליו מאוד ורוצה לנקום בו, התורה דורשת להכין עבורו ערי מקלט, שהן ערים בטוחות שאליהן הוא יכול לברוח. אבל זה לא מספיק רק להחליט אילו ערים יהיו ערי מקלט. בית הדין והציבור חייבים לדאוג שהדרכים אל הערים האלו יהיו טובות ופנויות. הם צריכים לסלול את הרחובות ולפנות קוצים ומכשולים, כדי שהאדם יוכל להגיע לשם במהירות ובביטחה.
התורה מזהירה ואומרת וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים. כלומר, אם החברה תתעצל ולא תדאג לתיקון הדרכים, ואותו אדם ייתפס וייפגע בדרך, האחריות הכבדה תיפול על כל העם. במצב כזה, התורה מתייחסת לזה כאילו הציבור כולו אשם ופגע בו בעצמו, כי החובה לדאוג לביטחון, לתקן את הדרכים ולשמור על החיים של כולם היא חובה ששייכת לכל אחד ואחת מאיתנו.