חזון גבולותיה של ארץ ישראל מוצג בתורה כתהליך הדרגתי, המחולק בין הכיבוש הראשוני לבין ייעוד היסטורי רחב הרבה יותר. בשעה שהתורה מצווה על הקמת ערי מקלט, היא נושאת את מבטה אל עבר עתיד רחוק שבו גבולות הארץ יתרחבו מעבר למה שהכיר הדור שיצא ממצרים. עם זאת, התורה מדגישה כי גם בשיא ההתרחבות הלאומית, היסוד הראשון שעליו צריכה חברה מתוקנת להיבנות הוא קדושת חיי האדם והגנה על חפים מפשע מפני שפיכות דמים [רש"ר הירש].
הפרשנים מסכימים כי המילים וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ אינן מתייחסות להרחבת הגבולות של זמן כיבוש הארץ בימי יהושע, אלא להבטחה עתידית [העמק דבר, רמב"ן]. ההרחבה המדוברת היא נחלתם של שלושה עמים ספציפיים: הקיני, הקניזי והקדמוני [רש"י, רשב"ם, רלב"ג, מזרחי]. עמים אלו משלימים את רשימת עשרת העממים שהבטיח ה' לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שכן בני ישראל ירשו בכניסתם לארץ רק שבעה מהם [רבנו בחיי, שפתי חכמים]. נחלה מורחבת זו עתידה להשתרע על פני שטח עצום, מנחל מצרים ועד נהר פרת [ביאור שטיינזלץ].
מכיוון שההבטחה לאברהם כללה עשרה עמים, מתעוררת השאלה מדוע זכו ישראל רק בשבעה, והשאר נותרו לעתיד לבוא. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שירושת שבעת העממים תאמה את הרמה הרוחנית של דור יוצאי מצרים, אך ירושת השלושה הנותרים דורשת זכות עליונה ושלמות רוחנית מוחלטת [רמב"ן, הטור הארוך, מלבי"ם]. שלמות זו תושג רק לעתיד לבוא, בימות המשיח, כאשר עם ישראל יקיים את כל התורה כולה מתוך אהבת ה' טהורה ולא מתוך יראה [אור החיים].
לאור העובדה שפסוק זה עוסק בהבטחה אלוהית, עולה תמיהה מדוע התורה משתמשת במילת תנאי – וְאִם. הרי הפסוק עצמו ממשיך וקובע כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, ואם כן מדוע שבועת ה' מוצגת בלשון מסופקת?
חלק מהפרשנים מסבירים כי המילה וְאִם כאן אינה מבטאת ספק כלל, אלא משמעותה ודאות מוחלטת, בדומה לשימושים אחרים של מילה זו בתורה. התוספת העתידית בוא תבוא מכוח שבועת ה' לאבות [רבנו בחיי, שפתי כהן].
מנגד, פרשנים אחרים קושרים את מילת התנאי לאופן שבו תתרחש הגאולה העתידית. המסורת מבחינה בין גאולה שתבוא מוקדם בזכות מעשי ישראל, לבין גאולה שתגיע בזמנה הקבוע מראש ללא קשר לזכויות. אם הגאולה תוקדם בזכות עם ישראל, העולם ימשיך לנהוג כמנהגו הטבעי, האוכלוסייה תתרבה מאוד, ולכן עדיין יתרחשו תאונות שגגה שיצריכו הקמת ערי מקלט נוספות באותם שטחים מורחבים. לעומת זאת, אם הגאולה תבוא רק במועדה הסופי, המציאות הטבעית תשתנה לחלוטין, לא יהיו עוד מיתות בשגגה, וממילא לא יהיה צורך בערי מקלט כלל. לכן התורה אומרת "ואם" – רק אם תזכו לגאולה מוקדמת וטבעית, תצטרכו להרחיב את הגבול ולהוסיף ערי מקלט [אלשיך, משכיל לדוד, ברכת אשר].