דברים, פרק כ׳, פסוק ז׳

אדם שאֵרַשׂ אישה, כלומר הגיע עמה להסכמה משפטית מחייבת, אך עדיין וְלֹא לְקָחָהּ אל ביתו לנישואין בפועל, מחויב לעזוב את חזית מלחמת הרשות ויָשֹׁב לְבֵיתוֹ. חובה זו חלה רק על נישואין המותרים הלכתית, ונועדה לעודד הקמת משפחות, למנוע מהחייל להתבייש מחבריו, ולהבטיח שדאגתו לא תפגע במורל הלוחמים. האזהרה פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה נובעת מסכנת הקרב המעוררת דין בשמיים, או לחלופין מהווה עונש על סירובו של החייל לשוב לביתו כפי שנצטווה. במקרה טראגי של מוות, פוקע הקשר המשפטי, וההלכה מתירה לארוסתו להינשא מחדש כך שאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה.