דברים, פרק כ׳, פסוק ט״ו

חוקי המלחמה יוצרים הבחנה גיאוגרפית ולאומית ברורה, וההוראה כֵּן תַּעֲשֶׂה מחילה את הכללים המקילים מהפסוקים הקודמים, כמו השארת הנשים והטף בחיים ולדעות מסוימות גם את החובה להציע שלום תחילה, אך ורק על לְכׇל־הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד. הכוונה היא לערים מחוץ לגבולות הארץ ורחוקות ממחנה ישראל, כאשר המילה מְאֹד מדגישה את הריחוק הנדרש ומוציאה מכלל זה ערים נכריות השוכנות על קו הגבול. עם זאת, התנאי להקלה הוא שמדובר באוכלוסייה אֲשֶׁר לֹא־מֵעָרֵי הַגּוֹיִם־הָאֵלֶּה, כלומר שאינה משבעת עממי כנען או מזרע עמלק. גם אם בני עמים אלו יהגרו הרחק מגבולות הארץ, עדיין יחולו עליהם הדינים המחמירים. חלוקה זו נובעת מהצורך בהגנה רוחנית, שכן ניצולים מערים מרוחקות אינם מסכנים את העם, בעוד שהשארת ניצולים מעממי כנען עלולה לגרור את ישראל ללמוד את תועבותיהם ולעבוד עבודה זרה.