בזמן מלחמה מול אויב המאיים על גבולות ישראל או בא לקחת את ארצם, התורה מציבה אפשרות לפתרון ללא שפיכות דמים בטרם יחל הקרב [שד"ל]. כאשר עיר נענית לקריאת השלום של צבא ישראל, היא עתידה לעבור לשליטה ישראלית מלאה, ותושביה ניצולים ממוות בתמורה לקבלת תנאי כניעה ומרות [שטיינזלץ].
הכתוב מדגיש אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ, כדי ללמד שההסכמה לשלום חייבת להיות מלאה וכוללת. אין די בכך שתושבי העיר יסכימו לתנאים חלקיים או ישלמו מס בעודם מסתגרים בחומותיהם; עליהם לפתוח את שערי העיר לחלוטין, ללא כל תנאי, ולאפשר לצבא כניסה חופשית ולעשות בה כחפצו [מלבי"ם, תורה תמימה, אדרת אליהו]. בהקשר זה קיימת מחלוקת בשאלה מתי הצעת שלום זו תקפה. יש הסבורים כי קבלת השלום אפשרית רק אם נענתה מיד עם הקריאה הראשונה, אך אם העיר סירבה בתחילה ורק מאוחר יותר חזרה בה – אין מקבלים את כניעתה [רמב"ן].
אחד החידושים המשמעותיים בפסוק טמון במילים כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ. רוב הפרשנים מסכימים כי מילים אלו באות לרבות אפילו אנשים משבעת עממי כנען הנמצאים בתוך העיר. על אף הציווי הכללי להחרים ולהשמיד את שבעת העממים, אם הם נמצאים בעיר שהשלימה ונכנעה, רשאים ישראל להשאירם בחיים. עם זאת, היתר זה מותנה בכך שיחזרו בתשובה, ינטשו את העבודה הזרה ויקבלו עליהם את שבע מצוות בני נח [מזרחי, תורה תמימה, צפנת פענח]. הפרשנים מסבירים כי התורה נזקקה להדגיש זאת כאן כדי ללמד שההיתר להשאירם בחיים אינו מוגבל רק למקרים של שביה אישית (כמו אשת יפת תואר), אלא תקף גם כאשר הם מהווים קבוצה ששומרת על זהותה בתוך עיר שנכנעה מרצון, ובכך דינם שונה מעיר שלמה של כנענים שבחרה להילחם [גור אריה, משכיל לדוד, שפתי חכמים, דברי דוד].
התנאי המרכזי לכניעה מנוסח במילים לָמַס וַעֲבָדוּךָ. הפרשנים מדגישים כי על תושבי העיר לקבל על עצמם את שני התנאים גם יחד: תשלום מסים ושעבוד פיזי. אם יסכימו רק לאחד מהם, כניעתם אינה מתקבלת [רמב"ן, רש"י, מזרחי, תורה תמימה, ברכת אשר]. משמעות המַס היא תשלום קבוע המוטל על ידי מלך ישראל או הסנהדרין לצורך מימון צרכים ציבוריים, כגון בניית ארמונות, ערי מסכנות או בניין בית ה'. העַבְדוּת משמעה שכל איש מישראל רשאי לשכור אותם לעבודות כפיים, כגון חטיבת עצים ושאיבת מים, תמורת תשלום שכר ראוי [רמב"ן, ביאור יש"ר]. מודל זה של כניעה שונה מהותית ממתן שוחד למלך תקיף כדי להימנע ממלחמה, שכן הוא דורש קבלת מרות מעשית. זהו בדיוק המעמד שהוחל על הגבעונים בימי יהושע; הם לא הבינו בתחילה את חוקי מלחמות ישראל ולכן פעלו בערמה, אך בסופו של דבר הושמו לחוטבי עצים ושואבי מים, ובכך קיימו הלכה למעשה את דרישת המסים והשעבוד [רמב"ן].
ברובד נוסף ורעיוני, הפסוק מתפרש גם כאלגוריה למאבק הרוחני על בניין ירושלים. ה"עיר" מסמלת את ירושלים החרבה, שעליה אנו נלחמים מול כוחות הטומאה. כדי לזכות בה, חובה להקדים "קריאה לשלום" בתוך עם ישראל פנימה, לעקור את שנאת החינם שהחריבה את העיר ולהרבות שלום. רק כאשר יהיה שלום פנימי בישראל, תענה השכינה משמים ("אם שלום תענך ופתחה לך"), ואז כל אומות העולם השולטות בה יוכנעו וישראל יזכו לגאולה [אדרת אליהו].