כאשר ניסיונות הפיוס נדחים, המערכה הצבאית משנה את פניה ודורשת היערכות מחודשת וחסרת פשרות מול עיר עוינת. משמעות המילה תַשְׁלִים היא תעשה שלום [אבן עזרא].
הפרשנים מסכימים כי הצירוף וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה אינו רק תיאור מצב של קרב נוכחי, אלא בשורה ואזהרה אסטרטגית לעתיד: עיר שאינה מסכימה להשלים עמך, סופה שתיזום מלחמה ותילחם בך אם תניח לה ותלך [רש"י, אדרת אליהו]. הניסוח שבו בחרה התורה, המייחס את עשיית המלחמה לעיר עצמה במקום לכתוב שישראל יילחמו בה, בא להדגיש במכוון את התוקפנות העתידית הצפויה מצדה [משכיל לדוד]. עם זאת, איום זה תקף דווקא אם כבר התחלת במערכה מולה; בשלב זה חל איסור לסגת ולעזוב את המקום, שכן תושבי העיר יתגרו בך בעתיד, ומסיבה זו קיימת חובה להטיל עליה מצור [העמק דבר, שפתי חכמים].
גישה זו מתרחבת להבנת התנאים שמובילים למצור. אין זה הכרחי שהעיר תפתח במתקפה פעילה כדי להצדיק את המהלך. עצם הסירוב להצעה לשלום, גם ללא יציאה לקרב, מצדיק את המצור, והמילה עִמְּךָ רומזת למצב שבו שני הצדדים נלחמים זה בזה מתוך שוויון כוחות [מלבי"ם]. המציאות בשטח יכולה להתבטא בכך שאנשי העיר יצאו להילחם בפועל, או לחלופין שיסתגרו בתוך העיר, יסרבו לפתוח את שעריה ולא יצאו כלל למלחמה [רלב"ג].
במצב כזה, הציווי הוא וְצַרְתָּ עָלֶיהָ, כלומר בניית מצור על העיר [ביאור שטיינזלץ] בדרך שחוסמת כל כניסת מזון מבחוץ [רלב"ג]. הפרשנים מדגישים כי הוראה זו מתירה לנקוט באמצעים נוקשים ביותר לשבירת האויב, לרבות הרעבת יושבי העיר, מניעת מים מהם, ואף גרימת מוות באמצעות תחלואים [רש"י, מלבי"ם, אדרת אליהו], עד שה' ייתן את העיר בידי ישראל [מלבי"ם].