יצא לכם פעם לחשוב איך היו מתנהלות מלחמות בימי התנ"ך? התורה נותנת לבני ישראל חוקים ברורים, ומבדילה בין אויבים שגרים רחוק לבין אויבים שגרים קרוב. כאשר התורה אומרת כֵּן תַּעֲשֶׂה, היא מתכוונת להקלה מיוחדת שניתנת במלחמה נגד ערים רחוקות. בערים אלו מותר להשאיר בחיים את המשפחות ולקחת את הרכוש. המילה הָרְחֹקֹת מתארת עמים שנמצאים מחוץ לגבולות ארץ ישראל.
לעומת זאת, החוקים היו מחמירים הרבה יותר כשמדובר בשבעת העממים שחיו בתוך הארץ. הסיבה לכך היא שהעמים האלה התנהגו בצורה רעה, והיה חשש גדול שאם הם יישארו קרובים, הם ילמדו את בני ישראל לחטוא ולעשות מעשים לא טובים. כדי לדייק, התורה מוסיפה את המילה מְאֹד. מילה זו באה ללמד אותנו שגם אם אותם שבעה עממים יחליטו לעזוב את הארץ, לנדוד ולהקים ערים במקום רחוק, עדיין יחולו עליהם החוקים המחמירים בגלל ההשפעה השלילית שלהם.