דברים, פרק כ׳, פסוק א׳

היציאה לשדה הקרב, בין אם זו מלחמת חובה או רשות, דורשת מהלוחמים אחדות מלאה וקיומה של חברה המושתתת על צדק. התורה מנחה לצאת עַל אֹיְבֶךָ, כלומר להילחם ללא רחמים באויבים אכזרים, בניגוד למלחמת אחים פנימית שבה אין הבטחה לסיוע אלוהי. כאשר החייל ניצב בחזית ורואה מולו סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ, עליו לזכור שבעיני ה' כל הצבא העצום הזה נחשב כסוס ומרכבה אחת בלבד שאינם מהווים איום. משום כך, הציווי לֹא תִירָא מֵהֶם דורש ביטחון מוחלט ואי-הישענות על כוח פיזי, שכן הפחד מעיד על חוסר אמונה בכך שכִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ ונלחם בעצמו עבור העם. ההוכחה הניצחת לכוחו של ה' להושיע מול כל איום צבאי היא היותו הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, שם הציל את ישראל באורח פלא מחוסר אונים מוחלט מול צבא הרכב המצרי.