דברים, פרק י״ט, פסוק כ״א

עקרון הצדק המוחלט כלפי עד שקר דורש שעונשו ישקף במדויק את מזימתו, ולכן התורה מזהירה וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ ודורשת שלא לרחם עליו גם אם מזימתו טרם יצאה אל הפועל או מתוך התחשבות במצבו. הכלל נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ קובע שאם העד זמם להביא להוצאה להורג הוא עצמו יומת, בתנאי שפסק הדין של קורבנו נחתם אך טרם בוצע. לעומת זאת, הפירוט עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל אינו מכוון להטלת מום גופני, אלא לתשלום כספי השווה לערך הנזק שתוכנן, כאשר האיברים מסודרים בפסוק לפי מדרג חשיבותם. הביטוי יָד בְּיָד רומז לממון העובר מיד ליד, והשימוש באות ב' מבהיר שזהו עונש על מזימה משפטית ולא פיצוי על נזק פיזי שכבר קרה. מכיוון שהעונש הוא כספי, העד נותר שלם בגופו וכשיר לצאת למלחמה, וכך מערכת המשפט מנקה את הרע מן החברה מבלי לעוות את הדין.