דברים, פרק י״ט, פסוק ה׳

הריגה בשגגה המחייבת גלות לעיר מקלט מתרחשת בתנאים משפטיים מדויקים, כפי שמדגים אדם וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים, שהיא פעולת רשות הנעשית במרחב ציבורי מתוך חברות וללא זדון. כאשר החוטב מניף את ידו בכוח, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ מתוך כוונה לפגוע בדומם בלבד, מתרחשת תאונה ובה וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ, כלומר ברזל הגרזן מחליק וניתק מידית העץ, או לחלופין שבב עץ ניתז ממקומו. החיוב בגלות חל רק אם החפץ הקטלני עף וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ שעמד שם מראש ולא נכנס למסלול הסכנה מאוחר יותר, וכביכול נדחף מידי ה' להוציא לפועל גזר דין קדום כך שהאדם נפגע וָמֵת. על ההורג נגזר כי הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה ויישאר בה ברציפות, תוך שעיר המקלט מספקת לו תנאים פיזיים ורוחניים ראויים כדי שיוכל להמשיך את שגרת קיומו וָחָי.