דברים, פרק י״ט, פסוק ו׳

סכנת המרדף מחייבת את הציבור להכין דרכים נגישות לערי המקלט, פֶּן יִרְדֹּף קרוב המשפחה התובע את דם ההרוג, המכונה גֹּאֵל הַדָּם, אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ בשוגג. להט הנקמה מבעיר את הרודף, כִּי יֵחַם לְבָבוֹ, ומונע ממנו להתעייף, ולכן אם הדרך תהיה ארוכה מדי הוא עלול להדביק את הבורח, וְהִשִּׂיגוֹ כִּי יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ, ולהכותו מכה אנושה עד שתצא נשמתו, וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ. הקביעה וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת נושאת משמעות כפולה: מצד אחד הרוצח בשוגג אינו ראוי לעונש מוות מאחר שהרג ללא כוונה, ומצד שני גואל הדם עצמו יהיה פטור מעונש אם יהרוג את הבורח מחוץ לעיר המקלט בשל סערת רגשותיו. הדברים מתחזקים בהבהרה כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, המעידה לרוב הדעות על כך שהרוצח לא פעל מתוך איבה מוקדמת, או לחלופין שגם גואל הדם לא נטר לו טינה בעבר אלא פועל מתוך זעם פתאומי.