דברים, פרק י״ט, פסוק י״ט

עדי שקר נענשים על עצם התכנון והכוונה להרע לזולת, ולכן וַעֲשִׂיתֶם לוֹ בדיוק כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת, כך שהעונש שביקשו להשית על הנידון יופעל עליהם עצמם. הפועל זָמַם מתאר תכנון קפדני ומחשבה עמוקה, ומדגיש שהעונש מוטל על עצם המזימה בטרם התרחש הנזק בפועל, ולכן העדים יוענשו רק אם שקרם התגלה לפני ביצוע גזר הדין, מתוך תפיסה שה' לא יאפשר לבית הדין להרוג אדם חף מפשע. המילה לְאָחִיו מלמדת שהעונש חל על העד בלבד ולא על צאצאיו, ובמקרה שבו העלילו על איש ואישה שדינם שונה, העדים יספגו את עונשו של הגבר. הציווי וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ מבהיר שמטרת הענישה אינה רק גמול נקודתי אלא עקירת החטא מהחברה, כדי להרתיע את הציבור ולהבטיח מערכת משפט טהורה וצודקת.