יצא לכם פעם לתכנן לעשות משהו לא טוב, אבל ברגע האחרון מישהו עצר בעדכם? בדרך כלל, בני אדם מקבלים עונש רק על משהו שהם כבר עשו בפועל. אבל כאן התורה מלמדת אותנו כלל משפטי מיוחד מאוד על עדי שקר.
המילה זָמַם מתארת מחשבה עמוקה של אדם שמתכנן בכוונה לעשות רע ולפגוע באדם אחר. התורה קובעת שאם עדים באים לבית המשפט ומשקרים כדי שמישהו אחר ייענש, הם יקבלו בדיוק את אותו העונש שהם תכננו לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, כלומר לאדם שעליו הם העידו. הכלל הזה עובד בשיטה של מידה כנגד מידה, בין אם הם תכננו לגרום לו לשלם קנס כספי ובין אם תכננו לו עונש חמור יותר.
אבל יש כאן הפתעה גדולה. העדים השקרנים יקבלו את העונש רק אם השקר שלהם התגלה לפני שהאדם החף מפשע קיבל את העונש שלו. אם בית הדין כבר הספיק להעניש את האדם בגלל השקר שלהם, העדים לא יקבלו את אותו העונש מידי השופטים. למה? רוב המפרשים מסבירים שה' נמצא בבית המשפט ומשגיח על השופטים. ה' לא ייתן לאדם צדיק ונקיי כפיים להיענש סתם כך. לכן, אם מישהו בכל זאת נענש בגלל עדי השקר, כנראה שהגיע לו עונש מהשמיים על מעשים אחרים שהוא עשה.
בסוף, התורה מצווה אותנו וּבִעַרְתָּ הָרָע, כלומר לעקור ולסלק את החטא מתוכנו. עדות שקר היא חטא שקל מאוד לעשות, אבל הוא יכול להרוס את החברה כולה. כשאנחנו מענישים את העדים אפילו רק על המחשבה והתכנון שלהם, אנחנו מזהירים ומרתיעים אנשים אחרים מלשקר. המפרשים מוסיפים דבר מדהים: דווקא בזכות זה שאנחנו שומרים על משפט צדק ומרחיקים את השקר מהחברה שלנו, עם ישראל זוכה להגנה ויכול לנצח כשהוא יוצא למלחמה.