קרה לכם פעם שמישהו ניסה לסבך חבר והמציא עליו שקר? זה מרגיש מאוד לא הוגן. התורה מלמדת אותנו כלל חשוב על צדק בבית המשפט. אם אנשים באים להעיד שקר כדי להעניש אדם חף מפשע, העונש שלהם יהיה בדיוק מה שהם תכננו לעשות לו. המטרה היא לנקות את העולם מדברים רעים ולדאוג שיהיה בו צדק אמיתי.
לפעמים, השופטים עלולים לרחם על העד השקרן. אולי הוא אדם עני, אולי הוא לא באמת התכוון לעשות נזק גדול, או שהשקר שלו בכלל לא הצליח בסוף. לכן התורה מצווה וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ ומזהירה את השופטים שאסור להם לרחם על מי שניסה לפגוע באחרים בכוונה.
התורה מסבירה בדיוק איך מענישים את העדים השקרנים. המילים נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ אומרות שאם הם תכננו לגרום לאדם אחר לקבל את העונש החמור ביותר, הם יקבלו את אותו העונש בעצמם, אבל רק בתנאי שפסק הדין של האדם החף מפשע כבר נקבע אולם עדיין לא בוצע.
ומה קורה אם הם העידו שקר שמישהו פגע בחבר שלו? התורה אומרת עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל. כשקוראים את זה, אפשר לחשוב בטעות שפוגעים לעדים בגוף, אבל האמת היא שמדובר רק בתשלום של כסף. אם העדים השקרנים תכננו לגרום לאדם לשלם קנס כספי על פגיעה בעין או ביד של מישהו אחר, הם אלו שיצטרכו לשלם את אותו סכום בדיוק. למה משלמים בכסף? כי אי אפשר באמת לעשות פגיעה שתהיה שווה בדיוק לאיבר אחר. בנוסף, המילים יָד בְּיָד רומזות למשהו שמעבירים מיד ליד, וזה כמובן תשלום כספי. דרך אגב, האיברים בפסוק מוזכרים לפי סדר החשיבות שלהם: קודם העין שחשובה לראייה ולהבנה, אחר כך היד שמשמשת למלאכה ולכתיבה, ובסוף הרגל.