דברים, פרק י״ט, פסוק י״ג

קרה לכם פעם שראיתם מישהו שעשה מעשה ממש חמור בכוונה, וכשהוא נתפס וקיבל עונש, פתאום הרגשתם קצת רחמים עליו? לפעמים השופטים בבית המשפט עלולים להרגיש בדיוק כך. הם עלולים לחשוב שאם האדם הרע כבר פגע במישהו, איזה טעם יש להעניש אותו בחומרה? הרי זה רק יוסיף עוד צער. לכן התורה מזהירה את השופטים ואומרת לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו, כלומר, אסור לכם לרחם עליו ולוותר לו. רחמנות על אדם מסוכן היא לא באמת מעשה טוב, אלא להפך. אם נוותר לו, אנחנו מעמידים בסכנה את כל שאר האנשים. התורה מצווה וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי, שזה אומר שחובה עלינו לנקות ולסלק מתוכנו את האשמה על הפגיעה באדם החף מפשע, ולהרחיק את הרוע מהחברה שלנו. כשהשופטים עושים משפט צדק ולא מוותרים לאנשים מסוכנים, התוצאה היא וְטוֹב לָךְ. כולם מרוויחים מזה, כי עונש צודק מזהיר אנשים אחרים לא לעשות מעשים רעים, שומר על החיים של כולנו, ומביא ביטחון ושלווה לעולם.