קרה לכם פעם שהייתם צריכים להגיע מהר למקום בטוח? התורה דואגת מאוד לחיי אדם, ולכן היא קבעה שאם אדם פגע באדם אחר, הוא יוכל לרוץ מיד למקום מוגן שנקרא "עיר מקלט". כדי שהבריחה תהיה קלה ומהירה, ה' מצווה תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ. הכוונה היא שצריך לסדר ולהכין היטב את הדרכים המובילות אל ערי המקלט. הדרכים האלה היו רחבות פי שניים מדרך ציבורית רגילה, ישרות ונוחות. בתי הדין דאגו ליישר גבעות ולבנות גשרים מעל נהרות כדי ששום דבר לא יעכב את הבורח. בצמתים הציבו שלטים ברורים שעליהם נכתב "מקלט", ויש מסבירים שהשלט היה מעוצב ממש כמו דמות של אדם שידו מצביעה אל הכיוון הנכון, כדי שאף אחד לא יטעה בדרך.
התורה ממשיכה ואומרת וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת־גְּבוּל אַרְצְךָ. כלומר, צריך לחלק את הארץ למרחקים שווים, כך שערי המקלט יהיו מפוזרות בצורה מסודרת. ככה, לא משנה איפה אדם נמצא בארץ, תמיד תהיה לו עיר מקלט קרובה ונגישה.
בסוף נאמר וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כׇּל־רֹצֵחַ. המילה לָנוּס פירושה לברוח מהר ובישירות אל עיר המקלט, בלי לעצור לנוח בערים אחרות בדרך. המילה כׇּל מלמדת שכל אדם שפגע באחר, ואפילו הכהן הגדול, חייב קודם כל לרוץ לשם כדי להיות מוגן. עיר המקלט היא מחסה זמני עד שהשופטים יבדקו מה בדיוק קרה. אם יתברר שהמעשה היה בכוונה, יוציאו אותו משם ויענישו אותו, אבל אם זה קרה בטעות, הוא יישאר בעיר המקלט. המקום הזה לא רק שומר עליו, אלא גם נותן לו מקום שקט שבו יוכל לחזור בתשובה ולבקש רחמים מה'.