מבטו של משה מפסגת ההר חובק את מרחבי הארץ מהקצה המרוחק אל הקרוב, וחודר מבעד לזמן אל עתידו של עם ישראל. הוא צופה על ארץ הדרום ורואה את הנגב המרמז למקום קבורת האבות, ואת הככר שבמזרח הירדן שבו עתיד שלמה לצוק את כלי המקדש. משם נמשכת ראייתו אל בקעת ירחו העמוקה, המקפלת בתוכה את צרות העם עד למפלת אויביהם. המקום מכונה עיר התמרים בשל חשיבותו המיוחדת, ומייצג ניגוד רוחני בין גן עדן לבין פתח הגיהנום ויצר הרע. ראייתו של משה מגיעה עד צוער שעל שפת ים המלח, מתוך הבטחה שבאחרית הימים גם מקומות של דין יתהפכו לטובה ויכללו בגן העדן.
דברים, פרק ל״ד, פסוק ג׳
פרשת וזאת הברכה
וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד־צֹֽעַר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.