דברים, פרק ל״ד, פסוק י״ב

חתימת התורה מסכמת את גדולתו הייחודית של משה, שבאה לידי ביטוי בנסים הרצופים של יציאת מצרים ומתן תורה, המכונים וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וכן וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, שמשמעותו גם החזון הנבואי שחווה העם. אף שהנסים היו מאת ה', הם מתוארים כמעשים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, משום שהוא שימש כצינור להופעתם מתוך הבנה פנימית של חוקי הטבע, ואף הפגין חוסן אישי יוצא דופן. בניגוד לנביאים אחרים, פעולותיו התרחשו בפרהסיה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וקיבעו את האמונה בו לדורות. במקביל, מילים אלו משבחות את משה על אומץ לבו לשבור את לוחות הברית כדי להציל את העם מעונש, מעשה שהוכיח כי קיומה של האומה קודם אף לקדושת התורה.