חייו של משה נחתמו בגיל האידיאלי של בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, כשהוא משלים את מעגל שנותיו בדיוק ביום שבו נולד. בניגוד לתהליך הדעיכה הטבעי, בְּמֹתוֹ הוא נותר בשיא כוחו והישגיו הרוחניים, מבלי שפגעי הזקנה ישפיעו עליו. הכתוב מדגיש כי לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ, כלומר ראייתו נותרה צלולה וזיו פניו לא דהה, וְלֹא נָס לֵחֹה, שמשמעותו כי לחלוחית גופו ורעננותו לא פסקו ולא התייבשו. גישה נפוצה בקרב הפרשנים מסבירה שפלא זה המשיך להתקיים בו גם לאחר יציאת נשמתו, כך שעיניו נותרו מבריקות וגופו השמור אינו נתון לריקבון לעולם.
דברים, פרק ל״ד, פסוק ז׳
פרשת וזאת הברכה
וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן־מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹא־כָהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא־נָ֥ס לֵחֹֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.