גדולתו של משה רבנו אינה מתבטאת רק בקרבתו הבלתי אמצעית לה', אלא גם ברצף חסר התקדים של הנסים והנפלאות שחולל [שטיינזלץ]. הפרשנים נחלקו בשאלת הקשר של המילים לְכׇל הָאֹתֹת לפסוק הקודם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמילים אלו ממשיכות את הקביעה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", כלומר, לא קם נביא שהשתווה למשה בעשיית האותות. לעומת זאת, יש המפרשים כי מילים אלו מתקשרות למילים "אשר ידעו ה' פנים אל פנים", ומלמדות שההתגלות הישירה של ה' למשה התקיימה דווקא לצורך עשיית אותם נסים, או שבשעת עשייתם שרתה עליו רוח הנבואה באותה מדרגה עליונה [רמב"ן, ספורנו, העמק דבר, טור הארוך, אור החיים, נתינה לגר].
הפרשנים מבחינים בין שני המושגים המוזכרים בפסוק: הָאֹתֹת (שמילה זו נכתבת במקרא באות ה"א ולא באל"ף [מנחת שי]) הם אירועים שהנביא מזהיר עליהם מראש כדי לאמת את נבואתו, גם אם אינם חורגים בהכרח מדרך הטבע, ואילו וְהַמּוֹפְתִים הם נסים מובהקים המשנים את חוקי הטבע [רמב"ן, הכתב והקבלה, העמק דבר]. עשר המכות שהונחתו במצרים מהוות את אותם אותות ומופתים [רבנו בחיי, אדרת אליהו].
שאלה מרכזית שנידונה בהרחבה היא במה נבדלו נסיו של משה מאלו של שאר הנביאים, הרי גם נביאים אחרים חוללו פלאים עצומים, כגון עצירת השמש על ידי יהושע או תחיית המתים על ידי אליהו ואלישע. גישה אחת, המובאת בשם הרמב"ם, מסבירה כי ייחודו של משה היה בפומביות של מעשיו. בעוד שאר הנביאים עשו נסים ליחידים, משה פעל לעיני אומה שלמה, הן תומכים והן מתנגדים [רמב"ן, טור הארוך, רבנו בחיי, אברבנאל]. גישה זו זכתה לביקורת, שכן גם נביאים אחרים חוללו נסים פומביים. לכן, יש שפירשו כי ההבדל נעוץ בכמות הנסים, באיכותם, ובהמשכיותם לאורך עשרות שנים, כדוגמת ירידת המן באופן תמידי ועמוד האש [רמב"ן, טור הארוך].
גישה עמוקה נוספת מדגישה את המילים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה'. לפי תפיסה זו, נסים אינם מדד לעצם דרגת הנבואה, אלא הם נעשים לפי צורכי השעה. גדולתו הייחודית של משה הייתה שהוא פעל כשליח מובהק של ה', שעשה את הנסים מתוך ציווי ישיר וודאות מוחלטת, ללא צורך לבקש ולהתפלל שיתרחשו. זאת בניגוד לשאר הנביאים, שפעלו מתוך חסידות אישית ונאלצו להתפלל ולזעוק לה' כדי שיחולל את הנס בעבורם [אברבנאל].
כל המעשים הללו נעשו לְפַרְעֹה וּלְכׇל עֲבָדָיו וּלְכׇל אַרְצוֹ, כדי להכניע את החולקים עליו לעיני כל, ובכך לבסס בקרב ישראל אמונה חושית וגלויה שאינה מותירה מקום לספק [רבנו בחיי, אור החיים, מלבי"ם, אברבנאל].