דברים, פרק ל״ד, פסוק ו׳

ה' בכבודו ובעצמו, או משה בכוח נשמתו, ביצע את פעולת הקבורה, וכך וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בחפירה עמוקה בשיפולי ההר. הוא נטמן בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מחוץ לגבולות ארץ ישראל, כדי להעניק תקווה לגולי העם שיזכו לתחיית המתים בזכותו. המקום הוקדש לכך מראש מוּל בֵּית פְּעוֹר כדי לכפר על חטא בני ישראל בעבודה זרה ולבלום את טענות המקטרג. אף על פי שניתנו סימני היכר, התורה קובעת כי וְלֹא־יָדַע אִישׁ אֶת־קְבֻרָתוֹ, וזאת כדי למנוע סגידה למשה, להגן על גופו המזוכך, ולעצור את העם מלבטל גזירות חורבן באמצעות תפילה על קברו. תעלומה זו נועדה להישאר כסוד נצחי שלא יפוענח לעולם, הממשיך להתקיים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.