דברים, פרק ל״ד, פסוק א׳

לאחר שסיים לברך את העם, וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב בפסיעה אחת פלאית המעידה על כוחו הפיזי והרוחני שלא תש. הוא הגיע אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ, אל הצד הפונה לארץ ישראל, ושם וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ בדרך נס כדי לפייסו ולשמחו בטובה, וכן כדי שיתפלל עליה ויקל על כיבושה. חזונו של משה היה מרחבי והיסטורי כאחד, והוא סקר את הארץ מהרחוק אל הקרוב, אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. במבט נבואי זה הוא צפה בחלוקה העתידית לנחלות השבטים, וכן בקורות העם לדורותיו, על תקופות השלווה, החטאים והמלחמות שעתידים לבוא עליו.