דברים, פרק ל״ד, פסוק א׳

יצא לכם פעם לעמוד על מקום ממש גבוה ולנסות לראות את כל הארץ בבת אחת? ברור שזה בלתי אפשרי בדרך הטבע. אבל ברגעים האחרונים של משה רבנו, קרה לו נס מופלא. אחרי שמשה המתין וסיים לברך את כל עם ישראל, וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב. למרות גילו המבוגר, הוא היה מלא בכוח. הוא לא התעייף, אלא עלה את כל ההר בפסיעה אחת פלאית. הוא הגיע אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ, הר שנמצא ממש על הגבול, והביט אל עבר ארץ ישראל. ואז, וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ. ה' נתן למשה ראייה מיוחדת ועל טבעית כדי שיוכל לראות את הארץ כולה מקצה לקצה, אפילו את העמקים העמוקים ביותר שאי אפשר לראות בדרך כלל ממרומי ההר. ה' עשה זאת כדי לשמח ולנחם את משה, שכל כך אהב את העם ורצה לראות את יופייה של הארץ. בנוסף, כשמשה הביט על הארץ בעין טובה, הוא התפלל עליה ובירך אותה, כדי שיהיה לבני ישראל קל יותר להיכנס אליה. ה' הראה לו את הכל, מהמקומות הרחוקים ביותר ועד הקרובים, אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. אבל משה לא ראה רק הרים ונחלים, הוא ראה גם את העתיד. הוא ראה מראש איפה כל שבט יגור, את התקופות השלוות, וגם את הגיבורים שעתידים לקום ולהציל את ישראל, כמו שמשון הגיבור.