יצא לכם פעם לשחק מחבואים ולמצוא מקום מסתור כל כך טוב שאף אחד לא הצליח לגלות אתכם לעולם? התורה מספרת לנו סוד מדהים על הרגע שבו משה רבנו, הנביא הגדול מכולם, נפרד מהעולם. מצד אחד, היא נותנת לנו רמזים מדויקים היכן הוא נמצא, אבל מצד שני, היא קובעת שזה תמיד יישאר תעלומה.
כשקוראים את המילים וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ, עולה מיד השאלה מי בכלל קבר את משה? התשובה המרגשת היא שה' בכבודו ובעצמו עשה זאת. זהו מעשה של חסד ואהבה עצומה. ה' עשה זאת גם כדי להחזיר למשה טובה, משום שמשה בעצמו טרח ודאג לקבור את עצמותיו של יוסף.
התורה מתארת שמשה נקבר בַגַּי, כלומר בעמק עמוק או בתחתית ההר, ודווקא בְּאֶרֶץ מוֹאָב ולא בתוך ארץ ישראל. למה שם? כדי לתת תקווה לכל האנשים במהלך הדורות שלא זכו להגיע לארץ ישראל, שגם הם יזכו לקום לתחייה בזכות משה שנמצא איתם. המקום המדויק הוא מוּל בֵּית פְּעוֹר. ה' הכין את המקום הזה במיוחד עוד מששת ימי בראשית, כדי שהנוכחות הקדושה של משה שם תשמור על עם ישראל ותבטל דברים רעים.
למרות כל הרמזים האלה, התורה מכריזה וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ. אף אחד לא יודע איפה הקבר. למה ה' הסתיר אותו כל כך טוב? קודם כל, כדי למנוע טעות שבה אנשים יהפכו את הקבר למקום של עבודה זרה. בנוסף, משה היה אדם כל כך קדוש וטהור, עד ששום אדם לא היה ראוי לגשת אליו. סיבה מרגשת נוספת היא שה' ידע שבעתיד עם ישראל יצטרך לצאת לגלות. אם הקבר היה גלוי, בני ישראל היו באים אליו ובוכים, ומשה, שכל כך אהב את עמו, היה מתפלל מיד ומבטל את הגזירה.
בסוף נאמר שהסוד הזה יישאר עַד הַיּוֹם הַזֶּה. את המילים האלו משה כתב בעצמו מפי ה' כשהוא בוכה, והן מבטיחות שהקבר יישאר נסתר ופלאי לנצח נצחים.