יצא לכם פעם לבנות מגדל גבוה של קוביות ולגלות שחסרה לכם רק קובייה אחת קטנה כדי להשלים אותו? משה רבנו מדבר אל בני ישראל ומבקש מהם לשמור את כָּל־הַמִּצְוָה. רגע, למה הוא אומר "המצווה" ביחיד ולא "המצוות" ברבים? הרי יש המון מצוות בתורה! התשובה היא שהתורה כולה היא כמו גוף אחד שלם. בדיוק כמו שהגוף שלנו מורכב מהרבה איברים שונים שכולם חשובים יחד כדי שנהיה בריאים, כך כל המצוות מחוברות זו לזו. אם מזלזלים אפילו במצווה אחת, זה כאילו פגענו בשלמות של כל הגוף.
משה גם עושה משהו מעניין עם המילים. הוא מתחיל בלשון יחיד ואומר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, ואז עובר ללשון רבים ואומר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת. למה? כדי להזכיר לכל אחד ואחת מאיתנו להרגיש כאילו התורה ניתנה רק לו באופן אישי. כשאדם אחד מקיים מצווה אחת מכל הלב, הוא יכול להשפיע לטובה על העולם כולו. המילים תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת מלמדות אותנו על שני שלבים. קודם כל צריך ללמוד את התורה ולחכות בהתרגשות להזדמנות לקיים מצווה, ורק אחר כך מגיע השלב של העשייה בפועל.
ומה יקרה אם נתאמץ ונקיים את המצוות? משה מבטיח לעם שפע של ברכות: לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם. ה' ייתן להם חיים טובים, משפחות גדולות ושפע של פרנסה בארץ ישראל. אבל יש כאן גם תזכורת חשובה. ה' דאג לעם ישראל במדבר ונתן להם את לחם המן מהשמיים כדי שילמדו לסמוך עליו. כשהם ייכנסו לארץ ויהיה להם המון שפע ועושר, הם עלולים לחשוב בטעות שהם השיגו הכול לגמרי לבד. הזיכרון של התקופה במדבר נועד להזכיר להם שתמיד צריך להישאר ענווים ולזכור שהכול מגיע באהבה מה'.