יצא לכם פעם לראות משהו כל כך מקולקל או מסוכן, שממש ידעתם שאסור להתקרב אליו או להכניס אותו הביתה? התורה מלמדת אותנו שיש דבר אחד שאנחנו צריכים להתרחק ממנו אפילו יותר מזה, והוא עבודה זרה.
התורה מזהירה אותנו וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה, כלומר אסור לנו להכניס שום חפץ שקשור לעבודה זרה לתוך המרחב האישי והבית שלנו. התורה קוראת לזה תועבה, כי זה לא סתם חפץ שאסור להשתמש בו, אלא משהו שיש בו סכנה. זה ממש כמו מחלה מידבקת שעלולה לגרור את האדם ולהרוס את כל הדברים הטובים שיש לו. מעבר לחפצים עצמם, חכמים מסבירים שהאזהרה הזו קשורה גם למידות שלנו בתוך הלב. אדם שמתנהג בגאווה וחושב שהוא תמיד מעל כולם, נחשב כאילו הוא הכניס תועבה לתוך הבית שלו וכאילו הוא עובד עבודה זרה.
התורה ממשיכה ומזהירה וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ. המילה חֵרֶם מתארת דבר שאסור בהחלט ליהנות ממנו. אם מישהו בכל זאת לוקח משהו מהעבודה הזרה, או אפילו מוכר את החפץ ומקבל תמורתו כסף, גם הכסף הזה הופך מיד להיות אסור. הדבר הפסול הזה פועל כמו קללה, והוא יכול לפגוע גם בשאר הרכוש המותר והטוב של אותו אדם.
לכן, התורה דורשת מאיתנו להתרחק מזה לגמרי, ואומרת שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ. זה אומר שאנחנו צריכים לדחות את העבודה הזרה לגמרי ולהתרחק ממנה. חכמים מלמדים אותנו שיש לנו חובה אפילו לזלזל בעבודה הזרה. למשל, אם לאליל מסוים יש שם שמבטא גודל או כבוד, אנחנו צריכים לשנות לו את השם לשם שמבטא שפלות או צחוק. ההרחקה הזו כל כך חשובה, עד שאפילו אם עובדי האלילים עושים מעשה טוב, אנחנו צריכים להיזהר לא ללמוד מהם ולא להימשך אחריהם, כדי שנישאר תמיד קרובים רק לה׳ ולדרך האמת.