השכר על נאמנות לברית מתבטא במערכת יחסים שלמה והדדית, המתחילה בחיבוק אלוהי רוחני ויורדת עד לפרטים הקטנים ביותר של הקיום החומרי והמשפחתי. השפע המובטח מקיף את כל רובדי המציאות: הדומם, הצומח, החי והאדם מדבר [אדרת אליהו, אלשיך], וכל זאת בהשגחה ישירה מאת ה', ללא מתווכים [אלשיך].
הברכה נפתחת בשלושה פעלים המבטאים את יחסו של ה' לעמו:
וַאֲהֵבְךָ – האהבה היא היסוד והתנאי לכל הברכות שיבואו אחריה [ברכת אשר על התורה]. ה' יראה בך משרת נאמן ובן אהוב, ויאהב אותך בזכות מעשיך [ספורנו, רש"ר הירש, מלבי"ם]. בנוסף, ה' יגרום לכך שתהיה אהוב ורצוי גם על הבריות [רמב"ן, שפתי כהן].
וּבֵרַכְךָ – ברכה זו מבטיחה הגנה מכל רע [רמב"ן] ושפע כלכלי יציב שאינו כלה [ספורנו, שפתי כהן].
וְהִרְבֶּךָ – הריבוי אינו רק כמותי אלא גם רוחני. זוהי הבטחה להמשכיות, לכך שרוחך וערכיך יתרבו ויעברו לדורות הבאים [העמק דבר, רש"ר הירש], וכן שיהיה בידך האמצעים לפרנס משפחה גדולה [שפתי כהן]. יש מן הפרשנים המקשרים את המשולש הזה לאבות האומה: האהבה בזכות אברהם, הברכה בזכות יצחק, והריבוי בזכות יעקב [קיצור בעל הטורים].
מכאן עובר הפירוט אל תחומי החיים השונים:
פְּרִי בִטְנְךָ – אלו הם הבנים והבנות [אבן עזרא]. הברכה מבטיחה שהם ייוולדו בריאים, נקיים מצער ומחטא [שפתי כהן], ושלא תהיה עקרות או הפלות [אבן עזרא, רלב"ג]. השימוש בלשון זכר ("בטנך") נועד לרמז שברכת הפריון של האישה ותכונות הילדים מושפעות ומתברכות מכוחו הרוחני והפיזי של האב [תורה תמימה].
פְּרִי אַדְמָתֶךָ – האדמה תוציא את יבולה בשפע, ובתנאי שתהיה זו אדמה שלך ביושר ולא מגזל [שפתי כהן]. הכתוב מפרט את עיקר גידולי הקרקע שהם בסיס הקיום: דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, כלומר תבואתך, יינך ושמנך [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
בתחום בעלי החיים, הברכה מנוסחת במילים מיוחדות:
שְׁגַר אֲלָפֶיךָ – המילה שְׁגַר מתארת את הוולדות, על שם שהנקבה משגרת ומוציאה אותם ממעיה בקלות וללא צער [רש"י, מזרחי, ביאור יש"ר, שפתי כהן]. המילה אֲלָפֶיךָ פירושה בקר, והיא נגזרת מלשון חוזק וגודל, כמו המילה "אלוף" [אבן עזרא, מזרחי, ברכת אשר על התורה].
וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ – ביחס למילה זו קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. גישה אחת מסבירה כי מדובר בתיאור פיזי של הצאן, שיהיו אלו כבשים חזקים, בריאים ומובחרים [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים]. הגישה השנייה קושרת את המילה לשורש ע.ש.ר, ומסבירה כי הצאן יעשיר את בעליו ויעניק לו חוסן כלכלי [רש"י, תורה תמימה, גור אריה, ביאור יש"ר]. בנוסף, הצאן יהיה מוגן וחזק מפני חיות רעות [שפתי כהן].
הפסוק נחתם במילים עַל הָאֲדָמָה, כדי ללמד שכל השפע העצום הזה, על רבדיו השונים, מותנה וקשור קשר בלתי נפרד לארץ ישראל. רק בארץ הנבחרת, תחת השגחתו הישירה של ה' ומעבר לחוקי הטבע הרגילים, יכולה ברכה כה שלמה ומקיפה להתממש במלואה [ביאור יש"ר, אלשיך].