הבטחת הניצחון על יושבי הארץ אינה נשענת רק על כוח צבאי של בני ישראל, אלא על התערבות אלוהית שנועדה לשבור את רוח האויב ומערכותיו. התהליך מתחיל כאשר האומות מתקבצות יחד ומתאמצות להתחזק לקראת מלחמה [מלבי"ם, העמק דבר]. דווקא ההתקבצות הזו היא שמאפשרת לה׳ להכות אותם במכה אחת ולעורר בהם אימה ופחד שימנעו מהם להתאגד שוב בעתיד [מלבי"ם]. הבטחה זו באה להרגיע את העם: אף על פי שכיבוש הארץ ייעשה בהדרגה ולא בבת אחת, המכה הראשונית תהיה כה קשה עד שהאויבים שיישארו יהיו מעטים וחלשים [הטור הארוך].
הפרשנים נחלקו במשמעות המדויקת של המילה וְהָמָם ובשורש הדקדוקי שלה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת בלבול, טשטוש ושיבוש, ומשמעותה "וְהָם אוֹתָם" – כלומר, ה׳ יבלבל ויכה אותם. לפי גישה זו, האות מ"ם הסופית אינה חלק משורש המילה, אלא משמשת ככינוי גוף לרבים [רש"י, שד"ל, נתינה לגר, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים כי המילה אינה מתארת פעולת בלבול ישירה על האויבים, אלא מתארת את קול שאון המלחמה. לפי פירוש זה, ה׳ ירעים עליהם קול מהומה גדולה ומחרידה, והאות מ"ם היא חלק בלתי נפרד משורש המילה [רשב"ם].
מהומה אלוהית זו מזכירה את הדרך שבה הכה ה׳ את המצרים על ים סוף, כאשר בילבל את מחנה מצרים והסיר את אופני מרכבותיהם [בעל הטורים]. בסופו של דבר, המהומה תוביל למפלתם המוחלטת, כאשר המילה הִשָּׁמְדָם מכוונת באופן ספציפי להשמדתם של אנשי המלחמה מקרב האויב [העמק דבר].