הפסוק מציג את מידת הדין המדויקת והמוחלטת של ה' כלפי הרשעים, ומנגיד את אריכות האפיים והחסד השמורים לצדיקים, עם אופן התשלום המהיר והממוקד לאלו שדוחים את דרך האמת.
הפרשנים נחלקו בהבנת מהות התשלום המוזכר במילה וּמְשַׁלֵּם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [רש"י, אונקלוס, מזרחי, רבנו בחיי, מלבי"ם ועוד] היא שהפסוק אינו עוסק בעונש, אלא דווקא במתן שכר. ה' מעניק לרשעים שכר וטובה בעולם הזה על מעט המצוות שעשו, וזאת כדי לְהַאֲבִידוֹ מן העולם הבא. ה' משלם להם בדבר גשמי וזמני, כדי שלא יזכו לשכר רוחני ונצחי. גישה זו מומחשת באמצעות משל לרופא המבקר חולה אנוש שאין לו סיכוי לחיות, ומורה לתת לו לאכול ולשתות כל מה שיתאווה לו, משום שקיצו ממילא קרב [רבנו בחיי, צאינה וראינה]. בנוסף, הצלחת הרשעים בעולם הזה נועדה לעיתים להקשיח את ליבם, כדי שלא יחזרו בתשובה מתוך ייסורים ויאבדו לחלוטין [מלבי"ם]. יש שמסבירים את המילה וּמְשַׁלֵּם מלשון שלום והצלחה, כלומר ה' מעניק לרשעים שלמות בגופם, שלום בביתם והצלחה מדינית זמנית [הכתב והקבלה].
לעומת זאת, גישה אחרת שוללת את הרעיון שה' משלם טוב לרשעים, שכן הדבר עלול לעודד עוברי עבירה לחשוב שדרכם מצלחת. לפיכך, הם מפרשים שהתשלום הוא עונש ישיר ומהיר על חטאיהם, והכוונה היא שה' ממהר לפרוע מהם את חובם ולהשמידם [הדר זקנים, רא"ש, דעת זקנים].
הביטוי אֶל פָּנָיו זוכה למספר ביאורים. הפירוש הנפוץ הוא שהתשלום ניתן לרשע עצמו עוד בחייו, ואין ה' ממתין להיפרע מזרעו אחריו, אלא אם כן גם בניו ממשיכים בדרכו הרעה [אבן עזרא, בכור שור, חזקוני]. פירוש נוסף קושר את המילה לשורש פ.נ.ה, כלומר ה' מצליח את דרכו של הרשע בכל הפניות והכיוונים החומריים שאליהם הוא פונה בחייו [הכתב והקבלה]. מנגד, יש שדרשו את הביטוי על פניו של ה', כביכול הרשע דומה למשא כבד על פניו של ה', והוא מבקש להשליכו ממנו במהרה [תורה תמימה]. כמו כן, יש המפרשים שה' מראה לרשע את הרעה המזומנת לו רגע לפני מותו, ממש מול פניו [אור החיים].
הפרשנים שמים לב למעבר מלשון רבים, לְשֹׂנְאָיו, ללשון יחיד, לְהַאֲבִידוֹ ו-לְשֹׂנְאוֹ. חילוף זה מרמז על שני סוגים של רשעים: זה שחוטא כדי להכעיס וזה שחוטא לתיאבון, ולכל אחד מותאם תשלום שונה [העמק דבר]. לחלופין, המעבר מלמד על השגחה מדויקת: אם הרשע הוא חלק משושלת של רשעים, ה' עשוי להמתין ולא להענישו מיד. אך אם הוא יחיד ברשעתו וייתכן שייצא ממנו בעתיד בן צדיק, ה' ימהר להענישו בעודו יחיד כדי לאבד את תקוותו להישען על זכות בנו [אור החיים].
ההבטחה כי ה' לֹא יְאַחֵר מציגה ניגוד חד בין הצדיקים לרשעים. בעוד שחסד ה' לצדיקים נשמר לאלף דורות והם זוכים להמשכיות נצחית דרך זרעם, הרשעים נכרתים ואובדים במהירות מן ההיסטוריה [רש"ר הירש, אבן עזרא]. אף על פי כן, המציאות מראה שלעיתים ה' מאריך חיים ושלווה אף לרשעים. הפרשנים מסבירים כי כאשר ישנו עיכוב בעונש, הדבר נובע מסיבות מדויקות: המתנה לחזרתם בתשובה, תשלום על מצווה מסוימת שעשו, או צפייה שייצאו מהם צאצאים צדיקים. ללא סיבות אלו, ה' אינו מאחר את תשלומם אפילו רגע אחד [רבנו בחיי, ביאור יש"ר, צאינה וראינה].