התורה דורשת עקירה מוחלטת ובלתי מתפשרת של העבודה הזרה מארץ ישראל. במקום ליצור בריתות או קשרים חברתיים עם יושבי הארץ, מוטלת על בני ישראל החובה האקטיבית להשמיד כל זכר פיזי לפולחן האלילי. המטרה היא להבטיח סביבה טהורה, הנקייה מכל זיכרון של עבודה זרה, כדי להוריש לדורות הבאים תשתית רוחנית נקייה [רלב"ג, רש"ר הירש].
פתיחת הפסוק במילים כִּֽי־אִם נועדה להדגיש את הניגוד המוחלט לאיסור כריתת הברית שהוזכר קודם לכן. משמעות הביטוי היא "רק" או "ואולם", והוא מורה על ציווי החלטי שאין בו פשרות: לא זו בלבד שאסור לכרות עמהם ברית, אלא שיש חובה אקטיבית להשמיד את אתרי הפולחן שלהם [אבן עזרא, הכתב והקבלה, מלבי"ם, ביאור יש"ר].
הפסוק מפרט סדרה של פעולות השמדה, ויש הרואים בסדר זה תהליך הדרגתי ופסיכולוגי שנועד לסייע לבני ישראל להתגבר על החשש מפני אלוהי הגויים. התהליך מתחיל בפירוק מבנים של אבנים רבות, ממשיך בשבירת אבן בודדת, עובר לכריתת עצים, ורק לבסוף מגיע לשריפת האלילים עצמם המייצגים את האלוהות [אלשיך].
הפרשנים מסבירים בפירוט את סוגי חפצי הפולחן ואת דרך השמדתם:
את מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ, כלומר יש לנתץ ולשבור את המזבחות הבנויים מאבנים רבות [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
לאחר מכן וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ, אלו הן מצבות העשויות מאבן אחת בודדת [רש"י]. המילה וּמַצֵּבֹתָם כתובה בלשון יחיד, בניגוד לשאר הפריטים בפסוק שכתובים ברבים, משום שהמצבה משמשת כמוקד מרכזי ומאחד שסביבו מתקבצים עובדי האלילים [ברכת אשר].
את וַאֲשֵֽׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן, האשרים הם עצים שניטעו לשם פולחן, והפועל תְּגַדֵּעוּן מתייחס ספציפית לפעולת הכריתה של עצים ודברים גבוהים [רש"י, רשב"ם, ביאור שטיינזלץ]. יש המוצאים בפעולת גדיעת האשרה גם סמל לעקירת מידת גסות הרוח והגאווה, המשולה לעבודה זרה [תורה תמימה].
ולבסוף וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, אלו הם הצלמים והפסלים עצמם, העשויים עץ או אבן, שאותם יש לשרוף כליל [רש"י, ביאור יש"ר].
מבחינת תזמון ההשמדה, קיים הבדל בין שלב כיבוש הארץ לבין שלב ההתיישבות. הציווי לגדע את העצים חל באופן מיידי כבר בשעת הכיבוש, בעוד שהעקירה והשריפה המוחלטת של העצים נדחית לשלב מאוחר יותר לאחר ההתבססות בארץ. לעומת זאת, על הפסלים עצמם נאמר וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן, משום שאת גוף העבודה הזרה חובה לשרוף לחלוטין אפילו בעיצומו של שלב הכיבוש, שכן חומרת הפסל עצמו גדולה מחומרת האשרה המשמשת רק ככלי עזר לפולחן [העמק דבר, תורה תמימה].