הכניסה אל הארץ המובטחת אינה רק מהלך גיאוגרפי של כיבוש, אלא חזרה אל השורש הרוחני של עם ישראל. כאשר הכתוב מציין כִּי יְבִיאֲךָ ולצד זאת מוסיף אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה, הוא מצביע על תנועה כפולה: מצד אחד, ה' הוא המביא את העם אל מקום משכנה העיקרי של השכינה, ומצד שני, העם עצמו בא ומתקרב באופן פעיל אל מקור נשמתו [אלשיך]. ביאה זו מתאפיינת בתוקף ובעוצמה רוחנית [שפתי כהן], והיא מתייחסת לעצם תחילת הכניסה לארץ [העמק דבר].
מוקד הפסוק עוסק בדרך שבה יפונו יושבי הארץ, המבוטאת במילה וְנָשַׁל. רוב הפרשנים מסכימים כי פעולה זו משמעותה השלכה, התזה ועקירת דבר ממקום שבו היה קבוע ואדוק [רש"י, רשב"ם, רלב"ג, ביאור יש"ר]. השורש נגזר מפעולות של ניתוק פתאומי או טבעי, כמו ברזל המחליק מן העץ או פרי הנושר מן האילן בטרם עת [אבן עזרא]. מתוך הגדרה לשונית זו, נחלקו הפרשנים לגבי אופן הפינוי בפועל. גישה אחת מסבירה כי הארץ עצמה פולטת את הגויים משום שאינם ראויים לה עוד, בדומה לעץ המשיר פירות רקובים, כדי לפנות מקום לנטיעה טהורה וראויה יותר [רש"ר הירש]. השלכה זו מעידה על אופן גירוש מהיר והחלטי [ברכת אשר]. לעומת זאת, יש המפרשים כי לא מדובר בגירוש אלים ומוחלט, אלא בניתוק והעתקת מקום מגוריהם של הגויים, שייאלצו לנדוד עקב התרחבות ההתיישבות הישראלית בתוכם [העמק דבר]. קו מחשבה נוסף קושר את המילה לעזיבה מרצון, ומסביר כי מדובר באותם עמים, דוגמת הגרגשי, שבחרו לפנות את הארץ מרצונם בעקבות איגרות השלום ששלח להם יהושע בן נון טרם המלחמה [מלבי"ם, בעלי ברית אברם].
ההתמודדות מול שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ מציבה אתגר שלא ניתן לצלוח בדרך הטבע, שכן ישראל היו מעטים וחלשים מיושבי הארץ [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. לפיכך, הניצחון מוכרח להתרחש תחילה במישור הרוחני. השרים הרוחניים של אומות אלו מופלים ממדרגתם העליונה, ורק לאחר שמוסר כוחם השמימי, יכולים ישראל לנצחם בארץ [שפתי כהן]. יתרה מכך, המילה מִפָּנֶיךָ מרמזת שאור השכינה שיאיר על פני עם ישראל עם כניסתם לארץ, יתיש את כוחם של הגויים ויכניע אותם עוד בטרם יחל המאבק הפיזי [אלשיך].
סילוקם של העמים נועד להבטיח מטרה עליונה של שמירת ייעודו של עם ישראל כעם קדוש. הניתוק המוחלט מהשפעתם נדרש כדי למנוע התבוללות ונישואי תערובת, שעלולים להוביל לעבודה זרה ולהשחית את חינוך הדורות הבאים [צרור המור, רש"ר הירש]. מעבר לסכנה הרוחנית, ישנו גם פן של כבוד לאומי ומוסרי: לאחר שה' נלחם עבור עמו ונישל מפניהם אומות אדירות, אין זה מן הראוי שהאומה המנצחת והקדושה תשפיל את עצמה, תכרות בריתות או תתערב בזרעם של העמים המנוצחים שהורחקו מן הארץ [אברבנאל].