דברים, פרק ז׳, פסוק כ״ו

חל איסור מוחלט להכניס חפצי עבודה זרה למרחב האישי או להפיק מהם רווח כלכלי, ולכן מזהירה התורה וְלֹא תָבִיא תּוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ. מתוך אזהרה זו למדו חכמים כי אסור להשכיר בית לגוי בארץ ישראל שמא יכניס לתוכו אלילים, וכן שיש להיזהר מגאווה וגסות רוח הנחשבות אף הן כהכנסת תועבה לנפש. הכסף והזהב של האלילים אסורים לחלוטין בהנאה, ומי שייקח מהם או יסחר בהם מסתכן בכך שוְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ, שכן הממון הפסול פועל כקללה המחריבה גם את שאר נכסיו. מאחר שעבודה זרה מטמאה במגע, התורה דורשת הרחקה מוחלטת ממנה בציווי שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ. חובה זו כוללת דרישה לבזות את האלילים ולכנותם בשמות גנאי, ואף לדחות מעשים טובים של עובדי אלילים כדי לא להימשך לאמונתם הפסולה, כִּי חֵרֶם הוּא.