דברים, פרק ז׳, פסוק ג׳

התורה אוסרת ליצור קשרי משפחה קבועים עם שבעת עממי כנען, כדי לשמור על הזהות הלאומית והרוחנית ולמנוע חדירת השפעות זרות לתא המשפחתי. ההוראה וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם מובנת לרוב כאיסור נישואין עמם בעודם גויים, אך יש המפרשים כי איסור זה חל דווקא לאחר שהתגיירו בשל קלקולם החריג, ואילו המשך הפסוק, בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ, אוסר על לקיחתם בעודם נוכרים. איסור זה, שהורחב על ידי חכמים לכלל אומות העולם, נועד למנוע סכנה כפולה לעתיד העם: חתן נוכרי עלול להסית את נכדיו מדרך ה', ואילו כלה נוכריה תלד ילדים שאינם נחשבים יהודים כלל. מעבר לסכנה החינוכית, קשרים אלו נחשבים לבגידה רוחנית בה', המעניקה כוח לכוחות הטומאה ולאומות העולם לשלוט בישראל.