בשעת מלחמה מול אויב עוצמתי, מוזהרים הלוחמים לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם, כלומר לא לפחד, לא להישבר ולא לברוח משורות הצבא גם אם המערכה מסתבכת. הדרישה היא לייחד את היראה לבורא בלבד, שכן פחד מבשר ודם פוגם ברוממותו, ויראה גדולה מה' מבטלת ממילא כל חשש מפני בני אדם. הביטחון המוחלט נובע מההבטחה כִּי־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, כלומר שכינתו שרויה ממש בתוך מחנה ישראל, ולכן כניעה לאויב משמעותה כביכול הכנעת הנוכחות האלוהית עצמה. ה' מתגלה כאן בתור אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא, שכן הוא גדול בחסדו כלפי ישראל ונורא בכך שהוא מטיל אימה על האויבים, מבלי לכבוש את כעסו אלא תוך פעולה אקטיבית להגנת עמו. מתוך כך, גם אם ישנן נסיגות זמניות במהלך הכיבוש, הן אינן תבוסה אלא נועדו לבנות את ביטחונם של ישראל בהדרגה וללמדם להישען על ה' לחלוטין.
דברים, פרק ז׳, פסוק כ״א
פרשת עקב
לֹ֥א תַעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.