דברים, פרק ז׳, פסוק ט׳

מתוך התבוננות בניסיון העבר נדרש מן האדם להפנים וְיָדַעְתָּ את השגחתו הבלעדית של בורא עולם, כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים המנהיג את המציאות בשילוב מדויק של רחמים ודין. הנהגתו מתאפיינת בהיותו הָאֵל הַנֶּאֱמָן, אשר לו היכולת המוחלטת לקיים את הבטחותיו והוא אינו ממהר לשלם שכר או עונש מיד, אלא שומר את התגמול העיקרי לעולם הבא. משום כך הוא גם שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד במובן של המתנה עם שבועתו עד שיקום דור הראוי לקבל את הטובה. חסד זה מוענק בשתי מדרגות: לְאֹהֲבָיו המקיימים את התורה מתוך אהבה ומזדרזים למצוות עשה, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו העובדים מתוך יראה ונזהרים בעיקר מאיסורים. הבטחה זו שרירה לְאֶלֶף דּוֹר, ביטוי המציין נצח וזמן שאין לו קץ עבור העובדים מיראה, בעוד אלו העובדים מאהבה זוכים לשפע כפול וללא כל גבול.