יצא לכם פעם לעבור תקופה ממש לא פשוטה, וכשהכל סוף סוף הסתדר והפך להיות טוב ורגוע, פתאום שכחתם את הקושי שהיה קודם? זהו טבעו של האדם. כשטוב לנו, קל מאוד לשכוח את צרות העבר וגם את מי שעזר לנו לצאת מהן. לכן, המסע של בני ישראל לא היה סתם טיול, אלא תהליך חינוכי. ה' כיוון אותם דווקא למקומות לא פשוטים כדי להראות להם שהוא שומר עליהם בכל רגע ורגע.
בני ישראל הלכו בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, שזהו שטח עצום ומפחיד, מקום שבו מסתובבות חיות כמו נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב. המילה שָׂרָף מתארת סוג של נחש שההכשה שלו צורבת וחמה כמו אש. חוץ מזה, הם התמודדו עם וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם. זה לא שהיה רק קצת קשה למצוא מים, אלא זה היה אזור יבש לחלוטין בלי טיפה אחת של מים. במצב כזה אי אפשר להסתדר לבד, ובני ישראל הבינו שהם תלויים לגמרי בנס של ה'.
ואכן הנס קרה. על הפעולה הזו נאמר שה' הוא הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם. אגב, המילה "המוציא" מתארת משהו שכבר הוכן, ובגלל זה חכמים השתמשו בה כדי לתקן את ברכת "המוציא לחם מן הארץ" שאנחנו אומרים על אוכל מוכן. הנס היה מיוחד מאוד כי המים לא יצאו מאדמה רטובה, אלא מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. המילה צור מתארת סלע, והמילה חלמיש מסבירה שזה סלע קשה, חזק ותקיף מאוד. בטבע סלע כזה לא יכול להוציא מים, אבל ה' הפך את חוקי הטבע כדי להראות שהוא תמיד יכול לדאוג לנו ולתת לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים.