תארו לעצמכם שהייתם מקבלים בכל בוקר אוכל קסום שיורד ישר מהשמיים. נשמע מדהים, נכון? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במדבר. ה' נתן להם את המן, מאכל פלאי ומיוחד אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, כלומר, אוכל כל כך חדש שאפילו האבות שלהם מעולם לא ראו או דמיינו דבר כזה.
אבל למרות הפלא הגדול, התורה מספרת שהייתה פה גם תחושת קושי, או כמו שהפסוק אומר לְמַעַן עַנֹּתְךָ. למה שיהיה קשה לאכול אוכל מהשמיים? קודם כל, המן ירד רק לאותו יום. אי אפשר היה לשמור אותו למחר. תחשבו איזו דאגה זו לא לדעת אם מחר יהיה לכם מה לאכול, ולהיות חייבים לסמוך על ה' בכל יום מחדש. דבר שני, המן אמנם היה יכול לקבל כל טעם שרק רצו, אבל הוא תמיד נראה אותו הדבר. כשלא רואים את האוכל בצורות שונות, קשה להרגיש שבעים באמת.
אז למה ה' עשה את זה? וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ. ה' לא עושה לנו מבחנים כי הוא לא יודע מה יקרה, אלא כדי לעזור לנו להוציא את הכוחות הטובים שלנו החוצה. התלות הזו במן נועדה לחנך את בני ישראל, ללמד אותם לסמוך על ה' בלב שלם ולהבין שהוא זה שדואג להם בכל רגע ורגע.
כל המסע הזה נועד למטרה אחת נפלאה: לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. המטרה לא הייתה רק לתת להם פרס בסוף, אלא להפוך אותם לאנשים טובים יותר, שלמים יותר ובעלי אמונה חזקה. כך הם הפכו למוכנים וראויים לרשת את הארץ.