קרה לכם פעם שהצלחתם במשהו ממש קשה, או שהיה לכם שפע של דברים טובים, ופתאום הרגשתם שאתם הכי חזקים בעולם ולא צריכים עזרה מאף אחד? כשאנחנו מצליחים ומרגישים שבעים, יש סכנה שנתחיל לשכוח מי באמת נתן לנו את כל הטוב הזה. ההתרחקות מה׳ לא קורית ביום אחד, אלא לאט לאט. זה מתחיל כשאנחנו חושבים שהצלחנו רק בזכות הכוח שלנו ושוכחים להגיד תודה.
התורה כופלת את המילים אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח כדי ללמד אותנו ששכחה גוררת שכחה. אם מפסיקים לקיים מצווה אחת, זה מוביל לעזיבה של עוד מצוות, עד ששוכחים לגמרי את התורה ואפילו את הניסים הגדולים של יציאת מצרים. כשמישהו מפסיק להאמין שה׳ שומר עליו, הוא מתחיל לחפש כוחות אחרים, ועל זה נאמר וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים. האדם עלול לטעות ולחשוב שכוכבים או כוחות אחרים מנהלים את העולם, במקום להבין שה׳ הוא המקור להכל.
ה׳ אוהב אותנו ולא מעניש בלי להזהיר מראש, ולכן כתוב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם. זוהי אזהרה ברורה כדי שאף אחד לא יוכל לומר שלא ידע. ואם חלילה באמת נשכח את ה׳, התוצאה תהיה כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן. המשמעות של המילים האלה היא עונש של גלות. בדיוק כמו שהעמים הקודמים נאלצו לעזוב את הארץ בגלל המעשים הרעים שלהם, כך גם אנחנו עלולים לאבד את הזכות המיוחדת לגור בארץ ישראל.