דברים, פרק ח׳, פסוק ד׳

לאורך זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה של מסע קשה במדבר, ה' דאג לכל מחסורם של בני ישראל מתוך אהבה של אב הדואג לבנו. השגחה זו התבטאה בכך ששִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ, בין אם משום שענני הכבוד ניקו את הבגדים בעודם על גופם והם גדלו פלאית יחד עם הילדים, ובין אם משום שה' סיפק להם שפע של בגדים חלופיים. בנוסף לכך, וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה, כלומר כפות רגליהם לא התנפחו כבצק ולא העלו יבלות כדרך הולכי דרכים, שכן ה' שמר על שלמות נעליהם לבל ייקרעו או שהוליכם על גבי עננים רכים. נס מתמשך זה נועד ללמד כי מי שמקדיש את עצמו לתורה ולמצוות זוכה להשגחה מלאה, וכי הלבוש הרוחני שאדם רוכש לעצמו נותר נצחי ואינו בלה לעולם.