קהלת, פרק י׳, פסוק א׳

פגם זעיר מסוגל להשחית חיים שלמים של הישגים, ממש כפי שזְבוּבֵי מָוֶת, שהם זבובים מתים או חלשים הנופלים לתוך שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יוקרתי ומבושם, גורמים לו שיַבְאִישׁ ויסריח וכן שיַבִּיעַ ויעלה קצף של ריח רע. בדומה לזבוב הבודד המשחית את כלי השמן כולו, כך סִכְלוּת מְעָט בדמות חטא קטן או מעשה שטות, היא בעלת משקל כבד ויָקָר המכריע את הכף יותר מֵחָכְמָה ומִכָּבוֹד ופוגע בערכו של האדם. פגיעה זו קשה במיוחד אצל אנשים גדולי מעלה שכל חטא קטן שלהם בולט, תהליך המדומה גם לפעולתו ההרסנית של יצר הרע המקלקל מבפנים את שמו הטוב של האדם. גישות אחרות מפרשות את המילה יַבִּיעַ מלשון דיבור ואת יָקָר כקושי ומרירות, ומסבירות שהפסוק מתאר אנשים שהוציאו דיבה על מנהיגיהם אך לבסוף נאלצו להודות באמת, או לחלופין מתאר את הצער והכבדות שנגרמים לה' כאשר מנהיגים חכמים מבקשים להעניש חוטאים.