קהלת, פרק י׳, פסוק י״א

Ecclesiastes 10:11Sefaria

אִם־יִשֹּׁ֥ךְ הַנָּחָ֖שׁ בְּלוֹא־לָ֑חַשׁ וְאֵ֣ין יִתְר֔וֹן לְבַ֖עַל הַלָּשֽׁוֹן׃

כוחו ההרסני של הדיבור האנושי, כאשר הוא מנוצל לרעה או כאשר נמנעים מלעשות בו שימוש לטובה, משול לארס המכה ללא אזהרה. בעוד חיות טרף מזיקות מתוך צורך קיומי, הנחש מכיש ללא כל הנאה או תועלת פיזית, ובכך הוא מהווה סמל מובהק למעשים הנעשים מתוך רוע צרוף.

ברמה המילולית, המילה יִשֹּׁךְ מתארת את פעולת הנשיכה וההכשה, בעוד לָחַשׁ מתייחס למילים הנאמרות בקול נמוך במטרה להרגיע את הנחש ולמנוע ממנו להזיק [מצודת ציון]. הביטוי בְּלוֹא־לָחַשׁ מתאר מצב שבו הנחש מכיש משום שלא הופעל עליו הלחש המגן, או לחלופין, מצב שבו שום לחש כבר אינו מועיל לעצור את הפגיעה [ביאור שטיינזלץ].

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בפסוק משל חריף על חטא לשון הרע. חיות הטרף שואלות את הנחש איזו הנאה יש לו בהכשה, והוא מפנה אותן אל בַּעַל הַלָּשׁוֹן – המלשין ודובר הרכילות. ארסו של המלשין קטלני אף יותר מזה של הנחש, שכן הוא מסוגל לדבר במקום אחד ולהרוג אדם במקום מרוחק לחלוטין [תורה תמימה]. המלשין נמשל לצפעוני שמסרב להקשיב ללחשים [אבן עזרא], ולמעשה, הוא גרוע מן הנחש: בעוד הנחש נמנע מלהכיש כאשר לוחשים לו אזהרה, המלשין מוזהר על ידי חוקי התורה שוב ושוב, אך אינו עוזב את דרכו הרעה, ולא ניתן לעצור את הנזקים המשתלשלים ממילותיו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, תורה תמימה].

מנגד, גישה פרשנית אחרת הופכת את התמונה ורואה בביטוי בַּעַל הַלָּשׁוֹן דווקא את האדם החכם, שיש בכוחו להשפיע לטובה אך הוא בוחר לשתוק. כאשר החכם נמנע מלהוכיח את אנשי דורו ולהדריך אותם בדרכי התורה, הרי הוא משאיר אותם בְּלוֹא־לָחַשׁ וגורם להם להיכשל בחטא. במקרה כזה, אֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן – אין לו כל שכר בשתיקתו, והוא אף נענש יחד עם החוטאים על כך שלא מנע את הרעה [רש"י, תעלומות חכמה]. רעיון זה בא לידי ביטוי גם בעתות משבר, כגון בצורת, כאשר אדם שיודע להתפלל היטב (תפילה הנאמרת בלחש) נמנע מלעשות זאת. במצב כזה, אין לו כל תועלת מכישרונו שלא יצא אל הפועל [תורה תמימה].

במבט עמוק יותר על מהות האדם, כוח הדיבור ניתן לו כדי להלל את ה' וללמוד תורה. אם אדם אינו משתמש בלשונו לתכלית זו, אלא נגרר אחר החומר כבהמה, הרי שאיבר הלשון הופך למיותר ומאבד את ייעודו, וזהו מצב שבו אין כל יתרון למי שניחן ביכולת הדיבור [חומת אנך].

ברובד נוסף, יש הרואים בנחש סמל ליצר הרע המפתה את האדם. אדם חסר דעת עשוי לחשוב שאם יימנע מלימוד תורה, המשמשת כלחש מגן, היצר הרע יתעלם ממנו ולא ינסה להכשילו [אלשיך]. עם זאת, המקורות מזכירים גם כי בעולם ההשגחה, לעולם אין הנחש מכיש – ואין שום כוח מזיק פועל – אלא אם כן ניתן לו ציווי, מעין "לחש", מלמעלה [תורה תמימה].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י׳
פסוק י״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.