קהלת, פרק י׳, פסוק ד׳

כאשר רוּחַ הַמּוֹשֵׁל, כלומר כעסו של מלך, תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, העצה היא מְקוֹמְךָ אַל־תַּנַּח ואל תעזוב את תפקידך מתוך מבוכה או פחד. הכנעה, רפיון והמתנה עד שהכעס יפוג משמשים כמַרְפֵּא אשר יַנִּיחַ ויביא לסליחה אפילו על חֲטָאִים גְּדוֹלִים. במישור האמוני, הדרכה זו תקפה גם כאשר ה' מביא על האדם ייסורים, ועליו לדבוק בצדקתו מתוך הבנה שהייסורים עצמם מרפאים וממרקים את עוונותיו. מעבר לכך, האדם מוזהר לשמור על ענוותנותו ועל מקומו הרוחני כאשר מגיעה אליו שררה או כאשר היצר הרע מנסה לשלוט בו, שכן ההישארות במקום והעיסוק בתורה הם תרופה המונעת נפילה לחטאים חמורים.