קהלת, פרק י׳, פסוק ג׳

טבעה של הטיפשות הוא שאינה ניתנת להסתרה, ואדם חסר דעת מקרין את חסרונו כלפי חוץ באופן רציף. וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ באקראי מחוץ למקום מושבו, התנהגותו ודיבוריו הסתמיים חושפים מיד כי לִבּוֹ חָסֵר שכל ודעת. מעשיו הבלתי שקולים מעידים עליו, וכאילו הוא עצמו בא וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא ומודיע על קלונו. לחלופין, ייתכן שהטיפש אכן הולך ואומר על כל שאר האנשים שהם סכלים מתוך אמונה שרק הוא חכם, אך עצם האשמת האחרים מוכיחה כי הוא לבדו הסכל האמיתי.