קהלת, פרק י״ב, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לראות מכונה משוכללת ויפה שעובדת בצורה מושלמת, אבל עם השנים היא מתחילה להתיישן ולהיחלש? שלמה המלך משתמש ברעיון דומה, ומשווה את הגוף שלנו למערכת שאיבת מים מפוארת ויקרה. הוא מזכיר לנו שכדאי לזכור את ה׳ כשאנחנו צעירים ומלאי כוח, לפני שמגיעה תקופת הזקנה שבה הגוף נחלש. הוא מתאר את חוט השדרה שלנו, שמחזיק את הגוף, כמו חוט ארוך, לבן ונוצץ, וקורא לו חֶבֶל הַכֶּסֶף. כשאדם מזדקן, החבל הזה נחלש, והמילה יֵרָתֵק מתארת מצב שבו הוא מתנתק או נשבר. את הראש והמוח שלנו, שהם כל כך יקרים וחשובים כי הם נותנים חיים לכל הגוף, הוא מדמה לקערה יקרה וקורא להם גֻּלַּת הַזָּהָב. המילה וְתָרֻץ פירושה להישבר ולהתמוטט. בהמשך, הוא מדמיין כלי מים שנשבר בדיוק במקום שבו נובעים המים, וקורא לזה כַּד עַל הַמַּבּוּעַ. זהו משל לבטן ולאיברים הפנימיים של האדם שכבר לא עובדים כמו פעם. לבסוף, גלגל השאיבה שנופל לתוך הבאר מתואר במילים וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר. המילה וְנָרֹץ גם היא מסמלת שבירה, והגלגל שנופל אל הבור מתאר בעדינות את סוף החיים, כשהגוף מסיים את תפקידו בעולם.