קהלת, פרק י״ב, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לשים לב איך אנשים מבוגרים מתעייפים מהר יותר או צריכים משקפיים חזקים כדי לראות? שלמה המלך מתאר את התקופה הזו של הזקנה בצורה ציורית ומרגשת. כשאדם מזדקן, הראייה שלו נחלשת. לכן, נדמה לו כאילו הַשֶּׁמֶשׁ והָאוֹר של תחילת היום חשכו. אפילו בלילה, נראה לו שהַיָּרֵחַ והַכּוֹכָבִים כבר לא מאירים ונוצצים כמו פעם, והעולם כולו מרגיש לו קצת יותר אפל. את ההתמודדות עם החולשה של הגוף הוא משווה למזג האוויר ואומר וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם. עבים הם עננים כבדים. תארו לעצמכם יום חורפי: יורד גשם, ואז פתאום מציצה קצת שמש ויש תחושה נעימה, אבל מיד העננים האפורים חוזרים ומחשיכים את השמיים. כך מרגיש לפעמים האדם המבוגר או החולה. יש לו רגעים שבהם הוא מרגיש קצת יותר טוב וחזק, אבל ההקלה הזו היא זמנית, והעייפות והחולשה ממהרות לחזור.