סיומם של החיים מביא עמו הפרדה מוחלטת בין המרכיב החומרי והמרכיב הרוחני של הקיום האנושי. בעוד שהגוף מסיים את מסלולו הארצי, הניצוץ האלוהי שבו יוצא למסע חזרה אל מקורו העליון, עובדה הדורשת מן האדם התבוננות מעמיקה על האופן שבו הוא חי את חייו בטרם תגיע העת.
הביטוי וְיָשֹׁב הֶעָפָר מתייחס לגוף הפיזי. הגוף, שנוצר בתחילת הבריאה מן העפר, חוזר אל האדמה כדי להתפרק ולשוב להיות עפר בדיוק כפי שהיה [מצודת דוד, אבן עזרא]. המילים עַל הָאָרֶץ מתפרשות כאן במשמעות של "אל הארץ" [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. תהליך חזרת העפר אל האדמה מסמן גם את ניתוק הקשר האחרון של המת לעולם הזה, שכן הנפטר ממשיך להיות מודע ולשמוע את מה שמדברים סביבו רק עד לשלב שבו ממלאים את הקבר בעפר וסותמים אותו, ורק לאחר מכן החיות מסתלקת לחלוטין [תורה תמימה]. עם זאת, התפרקות הגוף בעפר אינה גורל מוחלט לכל אדם, שכן הכלל המובא בפסוק אינו חל על מי שחי את חייו ללא קנאה בלבו, אדם כזה זוכה שעצמותיו אינן מרקיבות [תורה תמימה].
לעומת הגוף החומרי, המילים וְהָרוּחַ תָּשׁוּב מתארות את נשמת האדם החוזרת למעלה אל מקור מחצבתה, אל ה' שהעניק אותה לאדם בעת לידתו [מצודת דוד]. עצם השימוש בפועל המבטא חזרה מהווה הוכחה פילוסופית לכך שהנשמה היא ישות עצמאית ונצחית, ולא תופעה ביולוגית חולפת של הגוף, שכן תכונה חולפת אינה יכולה "לשוב" אל מקור כלשהו [אבן עזרא].
חזרתה של הנשמה אל ה' מותנית במצבו המוסרי של האדם. המילים אֲשֶׁר נְתָנָהּ מלמדות כי כשם שה' נתן לאדם את הנשמה כשהיא טהורה, כך מצופה ממנו להחזיר אותה בטהרה [תורה תמימה]. הנשמה זוכה לשוב אל ה' רק אם "העפר", כלומר האדם בחייו החומריים, נותר נקי מעוונות וחטאים כְּשֶׁהָיָה בעת לידתו. אם האדם אינו שומר על טהרתו, נשמתו אינה חוזרת למנוחתה אלא מוקלעת ונדחית [תורה תמימה]. בשל פרידה בלתי נמנעת זו בין הגוף לנשמה, על האדם לערוך חשבון נפש ולשוב ממעשיו הרעים בעודו בחיים [צאינה וראינה].
לצד הפירוש העוסק בפטירת האדם הפרטי, קיימת קריאה לאומית־היסטורית לפסוק. לפי גישה זו, חזרת העפר מסמלת את יציאת עם ישראל לגלות בבל, המקום שממנו הגיעו במקור. בהתאמה, הרוח השבה אל ה' היא רוח הקודש. שלמה המלך צפה ברוח הקודש את חורבן בית המקדש, את גלות ישראל ואת הסתלקות השכינה, ומתוך ראיית שבר זה הגיע למסקנה כי כל גדולת העולם הזה, ואפילו בניין המקדש, היא הבל כיוון שסופה להיחרב [רש"י, תורה תמימה].